"אני לא אמא שתשתוק, אגיע לכנסת אם צריך עד שמישהו יתעורר"

---

פרסמנו בתחילת השבוע על אותו ילד בן 10 מטבריה, פאר ביטון, שחווה על בסיס יומי התקף אלרגי חמור. אימו, מיטל, אף אומרת כי מידי שבוע הוא פוקד את בית החולים כתוצאה מאותם התקפים חמורים. את הקשיים שמלווים בגדילה בצל אלרגיות מסוכנות מאין אלו, ניתן רק לדמיין, כמו גם את הדאגה הבלתי פוסקת של אימו. אך כשאמו הגישה בקשה לסייעת צמודה, היא מקבלת כתף קרה ממשרד החינוך. שם אומרים לה: "זו המציאות".

פנינו למשרד החינוך לתגובה בנושא וטען כי לאחר בדיקה- פאר אינו זכאי לסייעת בשעות בית הספר. "מי שמאשר סייעת זו ועדה רפואית בינמשרדית, הועדה הרפואית בוחנת בקפידה כל פניה. מבדיקה בנוגע להחלטת הועדה עולה, כי הבקשה נדחתה היות והמצב הרפואי של התלמיד אינו מזכה בסיוע על פי חוזר מנכ"ל" כל לשון התגובה.

מיטל ביטון: "היה שבוע קשה, המצב של פאר לא מתייצב. אתמול הקפיצו אותי שוב לבית הספר עם אותו התקף שפאר חטף פעם נוספת. כך גם היה לפני שבוע ושבועיים. החוזה הזה לא מותאם למציאות. איפה אתם קובעים שהוא לא זכאי? הוא אמר לי: "אני לא אגיד לכם שאני חולה". רק מהמשפט הזה פחדתי. אם הבן שלי יסתיר שהוא בהתקף או יפול בבית הספר. אני לא אמא שתשתוק אני יושבת בבית שומרת על הבן שלי, זה יגיע לכל מה שצריך. לכנסת. לאן שצריך. עד שהילד הזה יקבל את מה שהוא צריך. אם משרד החינוך ומי שיושב למעלה חושב שלא- הוא צריך לעשות בדק בית".

מוקדם יותר השבוע, אמרה מיטל: "פאר כמעט כל יום מקבל התקף בבית ספר. הוא פעם בשבוע מפונה למד"א למיון. יש לו המון אלרגיות מסכנות חיים: אסטמה קשה ותגובות אלרגיות מסכנות חיים עם סיכון מיוחד לחתולים. הוא חווה את זה מקטנות. הוא עבר חמש פעמים החייאה. אמרו לנו לבדוק אלרגיה ואז גילינו שהמצב של פאר הוא מאוד קשה. זה ילד שכל יום שהוא חוזר על הרגליים מבית ספר זה נס".

"לפני שנה קיבלתי טלפון מפאר. הוא אמר לי שהוא הולך למות וניתק את השיחה. אני בזמן הזה כבר איתרתי את הילד. מה שראיתי אני לא מאחלת לשום אמא לראות. אני עזבתי עבודה של 12 שנה הייתי בהריון בחודש 8 ואני יושבת בבית כל יום ומחכה להקפצה להבין באיזה מצב אני הולכך לקבל את הילד. יש לי בבית ספר צוות שכל היום סביבו. קיבלתי הבוקר את הילד בהתקף מאוד קשה".

"פאר לא הייתה לו סייעת כי הוא פחד שיצחקו עליו. מיולי האחרון הוא מקבל כל יום התקף ופינוי על בסיס שבועי לביה"ח. הוא מסיים בית ספר והוא מגיע הביתה לחממה תחת ההשגחה שלי. הוא לא ילד רגיל. הוא צריך ליווי בכל זמן".

"למה משרד החינוך סוגר את הדלת לילד כזה? אמרו לנו: "זו המציאות". מה זאת אומרת? אם יקרה לילד הזה משהו מי יסתכל עלי בעניין ויגיד לי זו המציאות? כל יום שפאר מקבל התקף המנהלת שלו דואגת להעביר מיילים. איך אתם יכולים להגיד לילד כזה שהוא חי-מת? זה המצב של הילד שלי. עיריית טבריה ואביב יצחק הוא קיבל אותי בלי פגישה הראתי לו את כל המסמכים של הילד. הוא הוציא לי סייעת מטעם העירייה. משרד החינוך לא אישר את זה. כמה אפשר לדאוג באופן זמני?"

מעיריית טבריה נמסר: "ישנם מקרים מיוחדים שהם מעל לכל סעיף בירוקרטי וכרשות ששמה את התלמידים במרכז ובראש סדרי העדיפויות, אנו בוחנים כל סוגיה לגופו של עניין, במיוחד אם יש בה משום סכנת חיים. במקרה הספציפי שהעליתם בפנינו, פעלנו כך משום מצבו הבריאותי של הילד כפי ששוקף בפנינו על ידי האמא ובגיבוי מסמכים רפואיים"

ממשרד החינוך טרם התקבלה תגובה.