"משפחות התפרקו, פרצו לדירות וגנבו ריהוט ומזגנים, רכשנו בית ואין לנו כלום"

---

פרשת "מגדל פיזה" בטבריה מתייחסת למבנה ברחוב הגליל שזכה לכינוי בשל נטייתו המסוכנת, שהובילה לפינויו הדחוף של הדיירים מחשש לקריסה. 27 משפחות מצאו עצמם חסרי אונים מול מבנה רעוע, בלב מאבק משפטי וביורוקרטי סבוך מול העירייה על האחריות לתיקון או להריסה. המקרה הפך לסמל למחדל הנדסי ותשתיתי בערים ותיקות, תוך שהוא מותיר את בעלי הנכסים בנזק כלכלי כבד ובחוסר ודאות מתמשך לגבי עתידם. מעבר להיבט הבטיחותי, הפרשה העלתה לסדר היום את הצורך הקריטי בפיקוח הדוק על יציבות מבנים ישנים, במיוחד באזורי סיכון סיסמי כמו טבריה. כיום, המבנה נותר תזכורת כואבת למצוקה אזרחית מול מערכות שאינן מספקות מענה מהיר למשבר תשתיתי חמור.

ב"פרקים הקודמים" של הפרשה, בית המשפט המחוזי בנצרת (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) דחה את עתירת בעלי הנכסים נגד צו ההריסה שהוציאה עיריית טבריה. במסגרת המשפט נקבע כי המבנה מהווה סכנה ממשית ומיידית לשלום הציבור, ולכן אין מניעה חוקית להמשיך בהריסתו היזומה, רק שבעלויות- ישאו בעלי הנכסים.

יניב נבון, אחד הדיירים בבניין: "אנחנו חיים גם משכירות וגם משכנתא. עברנו פה תהליך מאוד קשה. עם בתי משפט עם דיונים וכספים שהוצאנו. לאחר שהיה פסק דין במחוזי שלא היטיב איתנו, כל הנאשמים ערערו בעליון. אחד האשים את השני. בחודשיים האחרונים התבקשנו על ידי העירייה להציב תוכנית הריסה. אומרים שהם פועלים לפני פסק הדין. שם אמרו שהעלות של הריסת הבניין היא 800 אלף שקלים. אבל בפועל מדובר על קרוב ל 8-9 מיליון שקלים".

"מיד לאר פסק הדין שניתן במחוזי והטיל את האחריות על יותר מגורם אחד, רצו להגיש ערעור בעליון, אנחנו נאלצנו להגיש לערעור. ב 2022 פחות או יותר, העירייה נתנה לנו שכירות לשנה אחת.מאז אנחנו משלמים שכירות ומשכנתא".

"אני מקווה מאוד שחוץ מסדר שיעשו גם צדק. כולם במדינה הזאת מתנערים מאחריות. אני מקווה שבעליון יראו את הסיפור יש משפחות שהתגרשו, משפחות שהתפרקו. אני עזבתי את הבית שלי. אני השארתי את הבית שלי עם ריהוט. פרצו לדירות, גנבו הכל. בגיל 50 מי יתן לי משכנתא. מי יתן לי משהו? אני אשאר בלי כלום. כל החטא שלנו הוא שחסכנו את מיטב כספינו, רכשנו בית ואין לנו כלום".

"מחר ב 9 בבוקר הדיון. אני לא ישן כבר יומיים".