"לסמן אנשים שמזדהים עם משפחות החטופים כתומכי חמאס זה גזלייטינג על סטרואידים. זה חלק משיח רעיל שהתפתח פה"

יום "העצירה": במחזה עוצמתי, יצאו החל מהבוקר (א') מאות אלפי אנשים לרחובות במחאה נרחבת שקראה להחזרת החטופים. בלב העצרות, בין שלטים נושאים את תמונותיהם של הנעדרים וקריאות כאב ותקווה, עמדה האמירה: לא נחים עד שכולם ישובו הביתה. המחאה היום, שאורגנה במספר מוקדים ברחבי הארץ, ביטאה שוב את הכאב העמוק והדרישה הבלתי מתפשרת של הציבור לפעולה מיידית. זו לא רק עצרת של משפחות כואבות, אלא קריאה של חלקים נרחבים מאזרחי ישראל שמסרבים לקבל מציאות שבה אזרחים כמותם מוחזקים בתנאי רעב קיצוני בידי חמאס כבר 681 ימים.

גרייס שרמן אחת ממובילות "מחאת העמק" בצומת נהלל: "התחלנו היום 7 בבוקר החסימה התחילה בסביבות 7:30 והמשיכה לסירוגין עד 10. הייתה "חסימה נושמת" וכמובן אם היו רכבי בטחון או ילדים ודברים דחופים, שחררנו. תמיד יש משטרה בצומת, הם נותנים לנו את החבל למעשים שלנו לפי היכולות שלהם".

"הציבור קשוב למשפחות. ברגע שהמשפחות הוציאו הודעה שזה מה שהם רוצים וצריכים מהציבור, אנחנו איתם בין אם זה ישנה משהו אצל ההנהגה ובין אם לא. אני יודעת שלשבת על הספה בטוח לא יעזור, לעומת זאת לצאת החוצה מגדיל את הסיכוי שיקרה משהו. היום יש יום השבתה, מנסים להאט את גלגלי המשק ולנסות ולהשפיע דרך זה. בעיקר להמשיך להפעיל לחץ. זו חובתנו האזרחית לדאוג שיחזירו את החטופים. זו הדרך היחידה שלנו להשתקם, אני חיה ב 7 באוקטובר".

"אני חושבת שנכון יהיה להחריף את הצעדים. כל הקווים האדומים נחצו על יד ההנהגה שאין לה מנדט להחליט החלטות הרות גורל כמו להתיישב בעזה. אנחנו נצטרך לעשות ככל שיידרש כדי להחזיר אותם. אני קמה כל יום עם תמונות נוראיות בראש של אביתר דוד ורום ברסלבסקי, וצריך לעשות כל מה שאפשר. הממשלה מנותקת מהציבור, מהרצון של רוב העם, הממשלה נוהרת קדימה משיקולים זרים של כהניזם ועבריינות".

"מי שחושב שאפשר לנתק בין מה שקרה לנו ב 7 באוקטובר לבין המהפכה המשפטית, לבין הפוליטיקה שמנהלת אותנו לבין המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה וקובעות דברים מהותיים לעתידה של המדינה, הוא משלה את עצמו".

עומר וייס, ממובילי מטה החטופים בכרמיאל-משגב: "את המושג פוליטי אפשר לפרש בכל מיני מובנים. המאבק שלנו למען החטופים הוא לא פוליטי במובן של אופוזיציה-קואליציה, אלא על הלב של כולנו. מאבק ערכי, מוסרי ואנושי שבא משברון לב וכאב. יחד עם זאת אנחנו עוסקים פה במאבק ציבורי שפונה לאנשים שעל פי החלטתם החטופים יחזרו או לא יחזרו, אלו אנשים פוליטים, ולכן על אף שהמאבק שלנו לא פוליטי קלאסי של ימין שמאל, הוא לא מנותק לחלוטין".

"בפסיכולוגיה יש מושג של טיפוס A וטיפוס B, הראשון עסוק במה הצרכים שלו וטיפוס B בצרכיו של האחר. חשוב לי כמו כל ישראלי אחר מה יעלה בגורלו של חמאס בסיפור הזה, אבל יותר חשוב לי מה יעלה בגורלנו. גם בלי קשר לחמאס- אם החטופים לא יחזרו אלינו, אם הם ימותו שם, זה הפסד שלנו. אי אפשר לקבל את זה . חייבם להסתכל קודם כל מה טוב לנו ומה אנחנו צריכים כחברה".

"אנחנו באים להדהד את קול המשפחות, אנחנו כמו הרמקול שלהן. לבוא לאנשים שבאים להזדהות עם המשפחות לסמן אותם כתומכי חמאס זה גזלייטינג על סטרואידים. זה חלק משיח רעיל ושיח שנאה שהתפתח פה. מובן לגמרי אנשים שחושבים שזו לא הדרך, אבל לא צריך להשמיץ".

"ב 6:29 התחלנו לעמוד בצמתים במשגב וצמתים מרכזיים בכרמיאל. בשעה 8 התכנסנו במרכז העיר כרמיאל, ועשינו צעדה בכיכר המרכזית של העיר. לאחר מכן חזרנו לצמתים ובשעה 15:00 אנחנו יוצאים עם שיירה מאוד גדולה מכרמיאל לכיכר החטופים. כל מי שהלב שלו עם החטופים חשוב להצטרף ולהפוך את העצרת הזו למשמעותית וגדולה".

דקלה יוחאי רוטמן: "סיימנו מחאת שיירה של ארבעת המועצות המקומיות: עמק יזרעאל, מגידו, רמת ישי וטבעון. יצאנו ב 9 בבוקר מהמועצה האזורית במזרע ועברנו במספר ישובים ברחבי העמק בשיירה מאוד גדולה לאורך מספר שעות בנסיעה איטית. התחשוה הייתה שכולם איתנו, ואני מקווה שזה באמת ככה. בכל הארבע שעות הייתה רק מכונית אחת שהייתה בחוסר סבלנות ועקפה, כל היתר אפילו לא צפרו, ושיתפו פעולה. המשטרה נתנו לנו לפעול, כיוונו אותנו ושמרו עלינו. בניגוד לאזור המרכז שראיתי סרטונים של שוטרים לא מכילים ודוחפים".

"אני מאמינה ש 99% מהעמק יוצאים להפגין, ולהראות למשפחות שאנחנו איתם. אנחנו במקרה אלו שמבקשים מאיתנו, והם במקרה אלו שבתוך הסיוט הזה. זה היה יכול להיות הפוך.  זה יכל להיות כל אחד מהילדים שלנו. היו תקופות מאוד קשות מבחינה כלכלית, ויש לי אישית המון קשים מסביב, אבל אין שום דבר שיצדיק את זה שאנשים יהיו בבית היום. חשוב לנו להראות שאנחנו לא רוב דומם. ההיסטוריה מלאה במקרים של רוב דומם ואנחנו יודעים איך זה נגמר".