מרגש: הרופא הדרוזי גילה שהפצועים הסוריים שפונו לרמב"ם בחיפה הם בני משפחה שמעולם לא פגש

ביום שני בשעות הערב פונו לרמב"ם בחיפה אישה ושני ילדים שנפצעו באזור א-סווידא שבסוריה בשבוע שעבר, בזמן שכוחות סוריים תקפו יישובים דרוזיים. במהלך האירוע נרצח אב המשפחה לאחר שירי שבוצע לעבר הרכב שבו ניסתה להימלט המשפחה פגע בו ישירות. בעקבות האירוע הרכב התהפך, האישה נפצעה בינוני וכך גם בתה בת ה-16. הבן הצעיר, בן 6 נפצע קשה יותר וסבל משברים מרובים ופגיעת ירי. אחרי אשפוז של מספר ימים במרפאה מקומית התדרדר מצבם ובשל כך הוחלט להעביר אותם לישראל והם פונו למרכז הרפואי רמב"ם בחיפה.

לאחר שנקלטו במיון אחד האחים שקלט אותם בחדר ההלם, דרוזי בעצמו, תושב אחד היישובים בצפון, ראה את שם המשפחה של הפצועים ו"חשד" ברופא דרוזי עובד במחלקה הנוירוכירורגיות בעל שם משפחה זהה.

הרופא שהיה במשמרת לילה הוזעק לחדר הלם ובירור קצר ומרגש העלה שמדובר בקרובי משפחה שאותם כמובן לא פגש בעצמו מימיו ורק שמע עליהם מהסיפורים של אביו.

"אבא הגיע לישראל ב-1947, כאיש מאוד צעיר, אבל הוא השאיר את כל משפחתו מאחור – אחים,  אחיות, הורים",  סיפר בהתרגשות הרופא מרמב"ם בחיפה, "הוא תמיד סיפר לנו על הכפר ממנו הוא בא ועל המשפחה, וקיבלנו מהם במהלך השנים מסרים עקיפים, אבל כמובן שמעולם לא נפגשנו. פתאום אני עומד בחדר הלם ומדבר עם קרובת משפחה ישירה עם שם זהה לשם שלי, הרגשתי את השיער שלי סומר מרוב התרגשות".

בתוכנית "מדברים ברדיו" סיפר הרופא לירין דורון: "סבא שלי הגיע מסוריה, המשפחה של סבא שלי משם, אף פעם לא הכרתי אותם, כולם נשארו שם. אף פעם לא היה פשוט, אחרי שאסד נפל יכלנו לדבר בצורה יותר שכיחה אבל כל הזמן ניסינו לשמור על קשר ולשאול לשלומם. פצועים מסוריה זה משהו שאנחנו לא רגילים אליו, הגיעה אישה על הבת שלה, נערה בת 15 וילד קטן שסבלו מפציעות אחרי שניסתה להימלט מא-סווידא".

"הגברים ניסו להבריח את הנשים והילדים עלו על רכב והתחילו לירות עליהם. הרגו את האבא במקום והילד הקטן ספג כדור בבטן, הרכב התהפך וכל בני המשפחה נפצעו. ביוזמה של צה"ל וקשר שיש עם גורמים סוריים מבינים מי צריך טיפול ומעבירים אותם לפה וכדרוזי ורופא אני מודה למדינה על זה".

על המפגש עצמו סיפר: "הייתי תורן במשמרת וקיבלתי שחה מאח מהמיון ואמר לי שיש פצועים מסוריה ולמרות שאין להם פציעות ראש יש להם את אותו שם משפחה כמוך. בהתחילה לא האמנתי, ירדתי למיון שאלתי אותם שמות ומאיפה הגיעו מאיזה כפר ואז גיליתי שזה אותו כפר שסבא שלי הגיע ממנו ושהם בני משפחה. הצגתי את עצמי והם גם לא האמינו, אמרתי להם שאני אדאג להם להכל וזה הרגיע אותם. היא ביקשה ליצור קשר עם המשפחה בסוריה להגיד להם שהכל בסדר. הם הרגישו בידיים טובות שיש להם בן משפחה בבית החולים".

"באותו יום אבא שלי עשה איתם שיחת וידיאו, דודים שלי הגיעו לבית החולים לפגוש אותם. מבחינה רפואית כולם צריכים לעבור ניתוח לטפל בבעיות שלהם זה ייקח עוד כמה שבועות עד שהם יוכלו לחזור לסוריה. הלוואי שהם יישארו כל הזמן פה אבל זאת לא החלטה שלי אלא של המדינה. הם ישמחו להישאר פה בגלל המצב שם, כמה שהם אוהבים את סוריה הם לא ירצו לחזור למקום שלא בטוח".

האם שנפצעה, שפרטיה חסויים, אמרה אתמול בעקבות המפגש בחדר הלם עם קרוב המשפחה הישראלי שמעולם לא פגשה: "הרגשתי שאני במקום שהוא כמו הבית – עם המשפחה שלי. המתח בשהייה בבית חולים במדינה זרה ירד, תודה לאל. התקווה שלי שישראל תעזור לי ולכל הדרוזים. מה שקורה בסוריה לא פסק ואין לנו ציפייה מאף גורם אחר שיעזור".

על האירועים בסוריה אמר: "היה ברור לכולם שזה מה שהולך לקרות בסוף, כשיש בשלטון אדם ג'יהאדיסטי אתה מבין שהדרוזים על הכוונת, היה לנו חשש מהתחלה וכשכל התקיפות החלו זה היכה בנו. אתה לא יכול להישאר אדיש כשאתה רואה את הסרטונים שהגיעו משם. מלכתחילה ביקשנו שיגנו עליהם לפני שזה קורה אבל לצערי כלום לא קרה עד שהתחיל הטבח. היה מקום להתערב מוקדם יותר, אבל העזרה שעכשיו נותנים וזה משהו שהוא מאוד חשוב לנו. אין שם באמת הפסקת אש, מנסים להרעיב אותם שם, אין להם חשמל והם עדיין מתארגנים בגבולות של א-סווידא ומתארגנים על הגבולות. בגלל זה חשוב להעביר את המסר שזה עדיין קיים וצריכים שם את כל העזרה לאחינו בסוריה.