עכשיו באמת בבית, לאחר חמישה חודשי טיפולים רומי גונן יוצאת הביתה: "החטופים עדיין אינם כאן והלב שלי איתם בעזה"

172 ימים מאז שחזרה הביתה מהשבי – שורדת השבי רומי גונן השתחררה מבית החולים וחזרה הביתה.

האירוע המרגש התאפשר לאחר שרומי אושפזה במשך כחמישה חודשים במרכז הרפואי שיבא שם עברה שני ניתוחים מורכבים ותקופת שיקום.

כזכור, גונן נחטפה ממסיבת הנובה בבוקר ה-07.10 ושרדה בשבי בתאים קשים ועם פציעה מורכבת שלא זכתה לטיפול ולכן הפכה מורכבת. לאחר שחרורה ביום ה-471 הובלה גונן לבית החולים שם הרופאים קבעו לה סדרת ניתוחים ובדיקות כשבין לבין נראתה בציבור, בין השאר באירוע המרגש שהתקיים באצטדיון בלומפילד במשחק בין הפועל חיפה (הקבוצה שאוהדת רומי ואביה איתן) ומכבי ת"א (הקבוצה שאוהדת אמילי דמרי, שהוחזקה עם גונן בשבי). אז הגיעה גונן למשחק עם אביה כשהיא מסתייעת בקביים.

על פי ההודעה של בית החולים רומי תשוב לביה״ח לניתוח נוסף בעוד מספר חודשים.

ביומה האחרון בביה"ח רומי עברה בין אנשי הצוות בשיבא שטיפלו בה במהלך תקופה זו והודתה על הטיפול המסור, המקצועי והחם שסייע לה בשיקום הפיזי והנפשי. רומי ערכה ״פריסת שחרור״ אליה הוזמנו חבריה החדשים ממחלקת השיקום, ביניהם לוחמים רבים שנפצעו במלחמה בעזה.

בפוסט שפרסמה גונן בחשבון האינסטגרם שלה כתבה: "השתחררתי מהבית חולים! אני בישראל כבר כמעט חצי שנה, מתוכה אני כמעט חמישה חודשים בבית חולים. היום אני משתחררת ועושה עוד צעד לקראת החופש שלי. ב-7.10 נחטפתי באכזריות לרצועת עזה. ב10.7 אני משתחררת מהבית חולים, אחרי תקופה לא פשוטה בכלל. לסבול מכאבים, לעבור ניתוחים, לקום וליפול כל פעם מחדש. לצערי אני משתחררת בידיעה שבקרוב אני חוזרת לפה, לניתוח השלישי במספר. הרגשתי שאני צריכה חופש ושקט.

הרגשתי שאני חייבת לדעת מה זה להיות חופשיה באמת. לא כבולה לשום מקום. רק מה שאני רוצה לעשות".

"עם ישראל ליווה אותי בכל רגע, אם זה החברים שפגשתי בשיקום או אוכל שכל הזמן חילקו. אנשים שבאו להעביר סדנאות או להתנדב עם הכלבים שלהם כדי להעלות לכולנו חיוך על הפנים. תודה לכם זה באמת כל כך לא מובן מאליו וכל כך מרגש ומוערך. אני רוצה להודות לכמה אנשים חשובים מהמרכז הרפואי שיבא שליוו אותי במהלך הדרך ובזכותם אני איפה שאני נמצאת היום: ד"ר צביקה שטיינברגר, ד"ר עמיר ערמי, ד"ר אלון בן ששון, האחות האחת והיחידה שלי ענת בן דור וצוות מטפלות מדהים-חן מאור, הדר, טליה ושקד לב".

"אז הרגע הזה הגיע ואיתו רגשות מעורבים של עצב ושמחה. החטופים עדיין אינם כאן והלב שלי איתם שם בעזה. קשה להבין כמה אירועים וחוויות טובות או רעות אנחנו עוברים כאן, ולהם במנהרות הזמן לא זז. אני מתפללת שנחזור להיות עם מאוחד ושלם. עם של אהבה ושמחה, של דאגה ואכפתיות. יש לנו רק את עצמנו. עם ישראל חי ובעזרת השם בשורות טובות בקרוב".