18:00
"אני עצמתי לה את העיניים"
זה סיפור על זוג מיוחד, סיפור אהבה שנקטע בתאונת דרכים בקו- סמוי בתאילנד. ליאם שרוט (ז"ל) נהרגה, ושי זינגר, בן זוגה, חזר לפני מספר ימים לארץ, ונותר עם הכאב העצום במותה של אהבת חייו: "האובדן נכנס בתוך העור והכאב כלכך עצום שקשה מאוד להתמודד. זו הייתה חוויה מורכבת ורק בימים האחרונים חזרתי לארץ והתחלתי להתמודד עם הראשוניות של האובדן".
"אני חושב פעם אחר פעם ויום אחרי יום על אותם רגעים מושלמים וחלומיים שאי אפשר להעביר במילים את האושר. זה כל מה שרצינו. אני יכול לספר שיומיים לפני שקרה האסון הנורא לליאם ולי הייתה שיחה, דיברנו על הגן עדן שאנחנו חווים בחופש, דיברנו שכשנחזור לארץ נחייה את אותו גן עדן. בשביל הגן עדן שרצינו לעצמינו היינו צריכים רק אחד את השניה, והיה לנו את זה".
"השיחות סביב חתונה לא התחילו אז, הן התחילו חודש-חודשיים לפני מתוך מחשבה שאולי בתאילנד תהיה הצעה. אני דמיינתי את הצעת הנישואין שלי בארץ, לא יכולתי לעמוד בזה ואמרתי לה בתאילנד שתהיה מוכנה, שבוע- שבועיים מרגע שחוזרים לארץ".
"הסרטון חשוב מאוד ברמה המשפטית. הוא מרוכב ברמת ההתמודדות. אלו רגעים מאוד טראגים של ליאם. מה שלא רואים בסרטן הוא שהייתה נסיעה ממושכת, בה היה רכב שנצמד אלינו ואנחנו מנסים להתרחק ממנו. אנחנו מתרחקים והוא מתקרב פעם אחר פעם. אני לא רציתי להגרר למשחקים, ומה שרצינו ליאם ואני זה להמנע ממגע חס וחלילה, ורק ניסינו לשמור על מרחק אבל הוא נסע מאחורינו. אנחנו לא משחקים בכביש".
"ברגע הפגיעה אני נפלתי לרצפה ומרגיש חבול אבל בסדר. הדבר הראשון שחשבתי עליו זה לקפוץ לליאם ושם אני רואה שהיא לא בהכרה. אני מבין שמשהו לא כשורה. אני לא איש רפואה, אין לי הכשרה רפואית. היו לי סיטואציות בעבר של קבלת החלטות בשעת לחץ, ובאותם רגעים הייתה לי מטרה להציל את ליאם. לצערי לא היה משהו שיכולתי לעשות. הזעקתי עזרה ככל שיכולתי, במקביל ניסיתי לבצע פעולות שיוכלו לעזור. זה לא הספיק".
האם ליאם מתה בידיך?
"המוות של ליאם לא נקבע בשטח, זו הייתה סיטואציה מאוד קשה. משהו שלמדתי מליאם זה לא לוותר, ואני לא ויתרתי. הייתי ממוקד בלהציל אותה אבל המצב היה מאוד קשה, בבית החולים אחרי שקבעו את מותה אפשרו לי להיפרד ממנה, והעיניים שלה היו חצי פקוחות וביקשו ממני לעצום לה אותם. שום דבר לא הכין אותי לרגע שאני נכנס לחדר ואראה את הבחורה שבשבילי היא הכי יפה בעולם ללא רוח חיים. הלב דפק מהר ולא הייתי בטוח במה שאני אראה, אבל היא לא נפגעה בפנים, היא הייתה יפה גם במותה".
מתי הרשת לעצמך להתפרק?
"הרגע הראשון שבו נכנסתי לחדר שלנו במלון, ואני רואה את הבגדים שנמצאים ליד המיטה, את הבלונים שהשארתי לה, אני מחבק את הכרית שלה הכי חזק שאפשר. זה הרגע הראשון. אבל זה רגע שרודף רגע".
"זה זהמן לומר תודה ענקית, למשפחה שלי. למשפחה של ליאם ולישראלים טובים שסבבו אותנו באותם רגעים. אני הייתי המוקד של ניהול הבירוקרטיה אבל נעזרנו בהמון אנשים".
האם החקירה עשתה לך טוב? כי התייסרת לגבי האשמה?
"היה טוב אם כל זה לא היה קורה. בהינתן המצב וכאוהב אדיר של ליאם, כל מה שאוכל זה לקוות שתוכל לנוח על משכבה בשלום. אני שמח שהאירוע נחקר ברשויות בתאילנד בכובד ראש. לצערי זה דרש ממני התמודדות לא פשוטה".
"שיתפתי פעולה עם כל בקשות המשטרה, עניתי לכל השאלות. הליך נורמלי של בדיקת אלכוהול וחומרים לא חוקיים, עד שמוצתה החקירה. סך הכל הייתי במשטרה יום אחד ויום נוסף שהגעתי לענות על שאלה אחת. ההליך לא היה מייגע. אבל כן הייתי קצת יותר מחודש וחצי בתאילנד".
"ידעתי שהטיסה חזור תהיה לא פשוטה. שאלו יהיו רגעים לא פשוטים. נסענו לשם שניים עם תוכניות וחלומות, רצונות ואהבה אחת ענקית, ואני חוזר לבד. זה רגע שאני נותן לעצמי להתפרק. אני יודע שבארץ יהיו אנשים שיעטפו אותי. זה רגע קשה בצורה בלתי רגילה. שעות הטיסה עברו עם בכי שמסרב לעצור וגם כך הימים הראשונים פה בארץ".
"ליאם איבדה את אביה שהייתה צעירה, נפגשתי עם אחותה, באמה ועם בן זוגה של אמה. אני דמיינתי נסיעה לביתה של אמה של ליאם רק כדי לבקש את ידה. החיבוק הוא כלכך קשה וכלכך מחזק כי מה שנשאר זה הם לי ואני להם. זה מפרק".
"היה רגע שנסעתי לדירה שלי ושל ליאם, ואמרתי לחברה שליוותה אותי- מה עם ליאם מחכה לי שם? הראש מבין את האירוע, אבל הלב מצפה לליאם בכל מיני נקודות ורגעים. כשנכנסתי לדירה גיליתי שהיא סידרה תמונות שלנו על הדלת בצורת לב. זה הלב שלי ממנה".
"אני עדיין מרגיש כיצד נופלות ממני חתיכות, ממשיך להתרסק. יום אחרי יום רגע אחרי רגע, זה מחשבות ורגעים קטנים. היא 1440 דקות ביממה איתי בלב ובראש. כל רגע כזה מלווה בכאב בלתי נתפס".
האם אתה מנסה לחזור לשגרה?
"לא הייתי לי הלוויה ללכת אליה, לא יכולתי לעלות לקבר ב 30. החלטתי בעצמי שאני לוקח שבוע שהוא כל כולו לאבל. לאחריו שזה ממש בימים הקרובים, לנסות צעד אחרי צעד, משימה אחרי משימה. זה מה שליאם מצפה ממני".