"רבין זעם על ההסתה, הייתה ישיבה מאוד קשה- אבל לצערי היא נגמרה בלי כלום. כולנו יודעים את סוף הסיפור"

30 שנה לרצח ראש הממשלה יצק רבין ז"ל. שבס ורבין, שמעון ויצחק חד הם. שמעון שבס היה המנוע שניצח לרבין את הבחירות  ב 1992. מבחינתי ככתב שלך קול ישראל, השניים היו בלתי נפרדים. גם כשהייתי כתב בכנסת, הבנתי שכשרה"מ חושב על משהו, שבס מבצע בשטח, וזה עבד גם הפוך. שבס היה המשושים של ראש הממשלה. המודיעין, הפוליטי, החברתי של רבין. הסנכרון בין השנים היו מושלמים כאילו היו ישות אחת.

"אנחנו הינו צמודים 12 שנים, 24/7. הייתי איתו בכל מקום בארץ ובעולם. בילינו יחד אלפי שעות.  יש לי צער או מחשבות על המון דברים שהיו. רבין התלבט אם לרוץ במפלגת העבודה אחרי פיצוץ ממשלת האחדות. כשהוא החליט ללכת נשארתי איתו יחד, ואני "הכרחתי" אותו לרוץ, ואחרי מרוץ של שנה וחצי הוא נבחר".

"ראיתי את כל ההסתה והשיסוי, ולא הבנתי איך לא עסקתי מספיק באיך עוצרים את הדבר הזה. אם הייתי יכול לעצור את הטינופת הזו, הייתי עושה את זה. מרגיש שלא עשיתי מספיק. יש לי המון צער על כך".

"הנושא של האלימות היה די גלוי דיברנו על כך המון. זה נכון שהוא בהתחלה הוא התנגד לקנות מכונית משוריינת, זה היה מביש בשבילו, אבל היינו צריכים להכריח אותו. הציעו לו ללבוש אפוד מגן, והוא סרב. הייתה ישיבת קבינט אחת, שלושה חודשים לפני הרצח, הייתה הסתה נוראית ברחוב. ישיבת קבינט סודית לכאורה, על ההסתה. כרמי גילון היה די חדש בתפקיד. הוא והרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק ישבו בקבינט ודיברו על מה שקורה ברחובות. כרמי אמר: "תפסיקו לדבר על זכות הביטוי החופשי, צריך לפעול בצורה קשה נגד האלימות". שני שרים בממשלה, פואד בן אליעזר ומשה שחר, אמרו לרבין- יצחק ירצחו אותך. יצחק זעם על חוסר הטיפול בנושא ההסתה. הוא זעם ש- 300 מסיתים לא מטופלים בבית המשפט. הייתה ישיבה מאוד קשה. היא נגמרה בלא כלום. כי אנחנו מכירם את סוף הסיפור".

"רציתי ליזום עצרת נגד אלימות יחד עם מרכיבים בליכוד. דיברתי עם דוד לוי והתנגד לאלימות וההסתה. אמרתי לו: "בוא נעשה יחד עם מפלגת העבודה עצרת קטנה בתל אביב נגד אלימות, שנשמיע קול פוליטי מאוחד נגד אלימות". בלי שום קשר התחילו לארגן את העצרת הגדולה, העצרת בעד השלום. אני התנגדתי לקיים את העצרת הזו כי זו לא חוכמה עבורנו לקיים עצרת מסוג זה בתל אביב, אלא ללכת לבת ים, לחולון וכדומה. עצרות בתל אביב מרחיקות אנשים מסורתיים מהמחנה. רבין תמך בדעתי בגדול. הוא פחד שלא יבואו אנשים ובסוף הוא השתכנע לעשות את העצרת והוא שכנע גם אותי. שינינו את השם. מ"כן לשלום" ל "לא לאלימות".

"מיד כשרבין סיים את דבריו עזבתי את המקום, ואז התקשרו אלי שני עוזרים שלי ואמרו לי "יש יריות ליד רבין, פינו אותו" . אני אוטומטית בלי לחשוב טסתי לאיכילוב. הגעתי דקה או שתיים אחריו. ראיתי שמורידים אותו באלונקה לחדר הטראומה. הלכתי אחריו, ביקשו ממני להיכנס לאיזה חדר יחד עם מכרים והמשפחה. לאחר מכן גבי ברבש יצא אלינו עם ההודעה".

"אני 30 שנה שואל את עצמי איך ייתכן שמערכת שלמה משטרתית ממשלתית, לא טיפלה בהסתה של מאות מסיתים, אני שואל איך נתנו לאדם להתקרב כלכך לראש הממשלה כשהוא חמוש?  התחילו להסית נגד רבין ביום שהוא נבחר ב 1992, ההסתה הזו הייתה נוראית. על ידי מי הייתה הסתה? פוליטיקאים, רבנים, ראשי רשויות".

"ראש הממשלה בבנימין נתניהו ידע. הוא עסק בזה. הוא ראש המסיתים. רבין קרא לו "ראש הכנופייה" אתה יודע מה זה לקרוא לראש האופוזיציה בצורה הזו? הוא אמר בראיון ימים לפני הרצח שהוא לא רוצה לפגוש את נתניהו, ראש האופוזיציה".

"אני חייתי את זה וראיתי את זה לפני 30 שנה. אי אפשר להאמין שזה היה במדינת ישראל. אם אתה מחבר את ה 4 בנובמבר ל 7 באוקטובר, אנחנו מבינים טוב איפה אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים במצב מאוד מסובך וקשה, והלוואי ונצא מזה".

"אחרי הרצח התרסקתי. היו לי שנים קשות ומאתגרות. אני עצוב מאוד, זה לא עובר לי. אני אדם אחר".