"מתחילת המלחמה שהם היה ברצועה, פחדתי שהוא ייפול גם בשבי כי שמוליק לא היה עומד בזה, לא חשבתי שזה מה שיקרה"

בשעה 17:30 יובא למנוחות סמ"ר שהם מנחם בן ה-21 שנפל אתמול בתקרית בצפון הרצועה. סמל ראשון, שהם מנחם היה בן 21 בנופלו הוא התגייס לחיל השריון בעקבות אביו, שמואל ששירת גם הוא בגדוד 52 חטיבה 401, שכמו אביו שהם היה נהג טנק.

דודתו, גלית מנחם ויצמן, ספדה לו בתוכנית "מדברים ברדיו": "שהם יכול היה לבחור איזה שירות שהוא רצה מכיוון שאביו הוא פדוי שבי מיום הכיפורים, הוא נחטף מהטנק בגבול מצרים ושוחרר אחרי 40 ימים בעסקה. שהם בחר ללכת בעקבות האבא שלו ולעשות תיקון, הוא רצה שאבא שלו יהיה גאה. הוא שובץ ליחידה 188 וסירב, הוא רצה להיות בגדוד 401 ולהיות נהג כמו אבא וכך היה. אבא שלו היה גאה בו ולא האמנו שזה ייגמר ככה. הוא התגייס במרץ 2023 ושבוע לפני ה-07.10 הוא סיים צמ"פ ומתחילת המלחמה הוא שירת במלחמה. כל השירות הוא היה בעזה והיציאות היו לדברים קטנים. הוא היה צריך להשתחרר בנובמבר והוא אהב את הצבא. לשהם הייתה בעיה רפואית והוא יכול היה להוציא גימלים ולעשות ניתוח אבל הוא אמר שזה יכול לחכות".

"לפני שבועיים הוא היה בשבת אצלנו ואמרתי לו 'שהם מספיק, חווית מספיק'. יש דברים שהוא לא דיבר עליהם, הבן שלי שמע אותו אמר לי אימא שהם יצטרך שיחות אחרי השחרור כי הוא חווה הרבה דברים והוא צריך שיקום ממה שהוא ראה וחווה".

שמואל, מהדמויות המוכרות ביישוב ירדנה היה כאמור פדוי שבי ממלחמת יום הכיפורים אז במהלך היתקלות נשבו שמואל ומספר חברי צוות נוספים כשמספר חיילים נפלו באירוע.

גלית: "שהם רצה להיות איפה שאבא היה, תחשוב על ילד שיודע שאבא שלו היה בשבי, ומה ששמוליק עבר בשבי לא היה פשוט והוא ידע ואמר שהוא יהיה שם גם. אני פחדתי הוא ייפול גם בשבי, פחדתי ששמוליק לא יוכל לעמוד בזה, לא חשבתי שזה מה שיקרה".

בדומה לאביו שהוקפץ בבוקר יום הכיפורים לצבא מבית הכנסת גם שהם נקרא בבוקר שמחת תורה ב-07.10 למלחמה: "הוא רצה לחזור לצבא הוא לא היה מוכן לעזוב את החברים ורצה להיות איתם עד הסוף. חשבנו שהסוף יהיה בנובמבר לא חשבנו זה יהיה הסוף".

"אימא של שהם, רחל שהתגיירה ועברה את הניסיון הקשה ביותר של עקדה, היא שלימה את המחיר הכבד. יש לו אחות ספיר חיילת ובת זוג אנבל שגם היא בשריון והתגייסה בעקבותיו לשריון".

"אתמול בזמן שרחל הייתה בגינה היא ראתה נציג המושב עם שלושה חיילים, כמו שמספרים כולם, והיא ישר הבינה. היא ביקשה שלא יגידו לה וסירבה להאמין שזה קרה. היא נכנסה איתם הביתה ושמואל הסתכל עליהם והבין".

"שמוליק לא מדבר, מאז השבי הוא בן אדם מאוד מופנם, הוא משתף את הסיפור אבל הוא שקט באופיו. שמוליק התחתן בגיל מאוחר לאור הטראומה, המלחמה לא עשתה לו טוב ומאז המלחמה הוא מתפלל לחזרתם כל הזמן ועדיין למי שנשאר שם.

שהם כאמור היה אמור להשתחרר בעוד ארבעה חודשים הניח אחריו את הוריו שמואל ורחל ואחות, ספיר. הוא למד בתיכון בשדה אליהו ולאחר מכן הצטרף למכינה קדם צבאית בנוקדים.

גלית: "שהם הוא הכי טוב, היה לו את החיוך הכי יפה, והכי חשוב הוא אהב את ארץ ישראל. שהם ידע ללמוד בבית ספר דתי ולשרת בצה"ל והדבר הזה הולך ביחד".