פורסם תחקיר מחנה יפתח ומש"א ארז ב-7/10, אביו של אופיר ציוני ז"ל מיקנעם: "זה לא מקל על הכאב"

תחקיר צה"ל שמתפרסם הבוקר (ג') חושף סיפורי גבורה יוצאי דופן של חיילים, חיילות, טבחים ותומכי לחימה אל מול מתקפת הפתע האכזרית של מחבלי חמאס. מנגד, מצביע על שורת ליקויים כמו גם על לוחמים ש"העדרותם מהלחימה במרחב הש"ג פגעה ביכולת ההגנה".

סמל ראשון אופיר ציוני, מפקד כיתה בגדוד 51 של חטיבת גולני, נהרג ב-7 באוקטובר 2023 בקרב שהתחולל במוצב משא ארז, סמוך לזיקים. אביו של אופיר, רן ציוני, הגיבר לתחקיר שפורסם בתוכנית "מדברים ברדיו": " את רוב הממצאים ידעתי, בלוויה הגיעו שלושה חיילים שפצעו וחקרנו אותם קלות כדי להבין מה קרה. הם נתנו לנו תמונה כללית ואנחנו כל הזמן נפגשים עם היחידה שלו היינו במשא ארז לא מזמן ועשינו סוג של תחקיר".

הוסיף: "זה לא מקל על הכאב, אבל זה סיפוק שחינכנו את הילד כמו שצריך, הוא עשה את הדברים הנכונים והוא לא מת סתם. בזכות כל החילים האלה היישובים סביב המוצב לא נפגעו כמעט. יש אנשים שכשלו, ואני מצפה מכל האחראים מכל הדרגים שייקחו אחריות ויפנו את מקומם".

איפה תפסה אתכם הידיעה שנפתחה מלחמה ואופיר בקו האש?

"אתה לא מצפה לקבל דבר כזה, האמנו שהכל בסדר וקמנו בבוקר ושמענו שיש מלחמה ושהבן שלי שם, הייתה תקווה שנשמע ממנו. הוא לא ענה בוצאפים וגם לחברים הוא לא ענה, חשבנו שיש מלחמה ובשעות הערב הוא יחזור אלינו. אבל אז בערב הגיעו ודפקו בדלת וקיבלנו את הבשורה המרה".

"בבוקר הבנו כבר שזה רחב היקף וכל הגזרה אבל לא חשבנו שמדובר באלפי מחבלים. דיברנו ערב קודם, לקראת החג השני, היה נחמד הוא אמר שהכל רגוע שקט וביקשתי שישמור ויהיה עירני כי תמיד שקט זה מתכון לצרות והפתיעו אותנו".

"אופיר היה במש"א ארז על חוף הים ובבוקר ההתקפה הוא ישן. הוא היה אחרי משמרת והיה צריך לעלות ב -10 למשמרת חדשה. הוא מתעורר לאזעקות ובהתחלה הוא רץ למיגונית אבל כשהבין מה קורה הוא חזר לחדר עלה על מדים ורץ לשער האחורי. את כל זה הוא עושה על דעת עצמו כי הוא הבין מה קורה".

"היו שם 2 חיילים ששמרו שדייגים עזתים לא יכנסו מהים והם רצו למיגונית. הוא הבין שמדובר בהכנה למתקפה והוא לקח את אחד החיילים והם פתחו באש על סירה שהגיעה לחוף. אבל היו הרבה מחבלים והם לא יכלו מול כולם, הוא דיבר על הפיקוד ורץ לשער הצפוני נכנס למוצב התקדם לעבר העמדות, הוא רק היה סמל אבל לקח פיקוד של סגל בכיר".

"הקצינים אמרו שאופיר ידע והבין ותיקן דברים תוך כדי לחימה והוא פעל בו זמנית בכמה מישורים. הוא ביקש להיות בעמדה הקדמית כדי לפקד על הכוח ולצערנו אחד המחבלים זחל מתחת לנמרים ופגע באופיר באזור הצלעות והרג אותו. חובש שהגיע לטפל בו חטף כדור ונפצע קשה ולשמחתנו הוא חי. מחבלים לא נכנסו למוצב וזה היה המוצב שלא נכבש".

רב"ט נעמה בוני מעפולה נהרגה ב-7 באוקטובר 2023, במהלך הקרב על מחנה יפתח. היא שירתה כמש"קית ת"ש (תנאי שירות) בגדוד 77 של חיל השריון. באותו בוקר, היא עמדה בעמדת השמירה בכניסה לבסיס כאשר מחבלים החלו לחדור. במהלך המתקפה  שלחה הודעות וסרטונים אחרונים למשפחתה, בהם עדכנה אותם על הירי והסכנה. באחת ההודעות היא כתבה: "יש פה מחבל אחד שממשיך. יש כאן מישהו צורח. פצוע אנוש כנראה". היא פעלה על מנת להזעיק תגבורת, להגן על עצמה ועל חיילים נוספים שהיו איתה בעמדה, ובכך הצילה חיים רבים.  

מחנה יפתח ממוקם בגזרת החטיבה המרחבית הצפונית באוגדת עזה. ערב מתקפת הפתע פעל בגזרה גדוד 77 של חטיבה ,7 כאשר מחנה יפתח שימש כמפקדת הגדוד הגזרתי. בשעה 05:30 הגדוד נפרס בגזרה במסגרת 'כוננות עם שחר', שבוצעה על פי הפקודות ובהתאם להערכת המצב שהייתה ידועה באותה עת.

תחקיר האירוע קבע כי "הגעתם המהירה ולחימתם הנחושה והאמיצה של לוחמי גדוד 77 במרחב הש"ג, מנעה מהאויב לכבוש את מחנה יפתח. הגעת כוחות לוחמים נוספים ומפקדים בכירים למחנה סייעה במניעת חדירה נוספת למחנה והשיבה את השליטה המבצעית במחנה. התנהלות מפקדת הגדוד, החמ"ל והתצפיתניות במהלך היום תרמו לשליטה ולייצוב תמונת המצב".

עוד נקבע בתחקיר:

•  האויב נכשל במטרתו, אליו התכונן שנים, לכבוש את מחנה יפתח. פעילותם ולחימתם הנחושה והאמיצה, תוך חתירה למגע במרחב הש"ג, של לוחמי גדוד 77 ופלוגת חשיפה-תקיפה 13 סיכלה את תכנית האויב לכבוש את המחנה. המחבלים הצליחו אמנם לחדור את המחנה, אך מיד החליטו לחזור לרצועה על בסיס האמר שגנבו.
• הגעתם המהירה של חיילים ולוחמי כיתת הכוננות למרחב הש"ג, ולחימתם הנחושה לאורך זמן, תרמו תרומה משמעותית לבלימת חדירת המחבלים ומנעו נזק גדול יותר. פעילותם האמיצה ראויה לציון.
• נוהל הקרב וממשקי הכוחות במחנה, טרם המתקפה, התקיימו באופן תקין . עם זאת, נמצא כי נדרשת בחינה מחודשת של סד"כ ההגנה במחנה, ובפרט הצבת כוח לוחם קבוע בקרבת מפקדת הגדוד, אשר תאפשר הגנה טובה ואפקטיבית יותר.
• הישארות מספר לוחמים מצוות הצמ"ה במרחבים המוגנים לאורך ההתקפה והיעדרותם מהלחימה במרחב הש"ג פגעה ביכולת ההגנה מול מתקפה בסדר גודל כפי שהיה, ומהווה כשל ערכי ומקצועי אשר לא מצופה מלוחם בצה"ל.
•  חיילי מפקדת הגדוד שנכחו במחנה בעת ההתקפה התנהגו למופת בכך שתחת ספיגת אש והתקפה על המחנה: התצפיתניות ממשיכות במשימת הכוונת הכוחות, וביניהן התצפיתנית שמפעילה את מערכת הירי באופן יעיל ומקצועי לעבר בריחת המחבלים, החמ"ל מתפקד ומסייע בניהול הגזרה באירועים מורכבים מאוד, והחיילים והמפקדים בחמ"ל מסייעים בטיפול בנפגעים ובפינוי שלהם.
• כל החיילים בבסיס מש"א ארז – כולל שניים שיצאו להרחיק את הדייגים – רצו מיידית להסתתר במיגוניות. היחיד שנהג אחרת היה מפקד כיתה בשם אופיר ציוני, לוחם גולני. הוא יצא מהשער הקדמי של הבסיס בריצה לכיוון החוף, לקח איתו לוחם נוסף וזיהה מיד סירת מנוע מהירה ועמוסה במחבלים, השועטת מכיוון עזה לעבר החוף הישראלי.

• החלטת סמ"ר אופיר ציוני ז"ל מיקנעם לצאת עם לוחם נוסף לעבר העמדה בחוף ויצירת מגע עם המחבלים, שבשה את התקפת האויב וסייעה באופן משמעותי לגיבוש תמונת המצב ולהיערכות הבסיס לקראת חדירת המחבלים.

• ציוני פתח באש לעבר הסירה, סיכל את הגעתה לחוף והבין מהר שהסכנה הגדולה מתקרבת למעשה לבסיס שמאחוריו. בתיאום עם הסמל שפיקד על הבסיס הוא יצא באיגוף כדי לחזור למחנה, שעל גדרותיו כבר הסתערו מחבלים מיתר הכיוונים. עוד לפני שחדרו הוא הצליח לתפוס עמדה קדמית ליד המיגונית, וירה במחבלים בזה אחר זה עד שניצב כיחיד מול רבים – וספג קליע שהרג אותו.

• חברו לכוח החליף אותו בעמדה ונפגע גם הוא, וכך גם חייל נוסף. תגובת מעט הלוחמים בפיקודו של ציוני ז"ל, שנותרו בבסיס בזמן שהיתר היו בגזרה, מנעה את כיבוש מש"א ארז. אחיהם של טבחים ששירתו בבסיס הגיעו למקום, והחלו בפינוי הפצועים במכוניתם תחת אש תופת – בנתיב הדמים מחוף זיקים לבית החולים ברזילי באשקלון.

רן ציוני: "הקמנו מצפה לזכרו ליד קיבוץ דליה, בנחל תנינים הקמנו פינה לזכרו, הוא גילה אותו בטירונות והגיע וסיפר ומאוד התלהב. הוא לקח את החברים בשבת כשאין אימונים והם ישבו שם כמה פעמים. ידענו עליו אבל לא היינו שם אף פעם ועכשיו אחרי המקרה ניגשנו ליחידה שאחראית בבא"ח גולני, ביקשנו לשים שלט לזכרו, הם הסכימו ועשו מורשת לזכרו בכל פעם שחיילים יגיעו לאזור".