דווקא עכשיו – שוויון בנטל!

למרות המחיר הכבד מנשוא של המלחמה עם האויבת הגדולה שלנו איראן, נראה שזו מלחמת אין ברירה. לראות את הנזק העצום של הטילים הבליסתיים ורק לחשוב מה היה קורה אילו היינו מחכים עוד כמה שנים. המחשבה הזו רק מחדדת את הצורך לתקוף שם. כשרואים את מכת הפתיחה של טובי בנינו במודיעין ובחיל האוויר, כשרואים את הגיבורים בעורף ביניהם המחלצים ומתנדבי כוחות ההצלה והמשטרה, קשה שלא לחשוב מה היה פה שנייה לפני התקיפה באיראן: הממשלה כמעט נפלה כי רצו לגייס חרדים. כן, לגייס את ברי הגיוס לא רק בשל השוויון בדם, אלא כי ממש צריך.

אני צופה בשכונות ההרוסות אחרי פיצוצי הטילים ולא מבין איפה החרדים. למה הם לא משרתים ביחידות פיקוד העורף? לא רוצים להילחם? תשרתו בעורף: בכוחות ההצלה,  בבתי החולים, יחידות ברשויות השונות שדואגות לרווחת התושבים.

אני יודע שיש חרדים גיבורים שמתנדבים ומתגייסים. אני רוצה שזה יהיה מובן מאליו. לא רק בשל רצונו הטוב של החרדי. חלקכם, כמו דוד אמסלם תגידו לי לעזוב אותם כי הם עסוקים בתפילות. על כל ירוט יקחו קרדיט לנס שבזכות תפילות הגיע אלינו.   

אז לא. ירוטים קורים כי אנשים חכמים למדו ליבה ויצרו מערכות הגנה שמדע עומד מאחוריהן.  אם אחרי השבעה באוקטובר זה לא היה ברור שכולם צריכים לשאת בנטל ולאחוז את האלונקה, אז דווקא עכשיו, במלחמה מול האויבת הכי גדולה שלנו – צריכים את כולם כולל כולם.