אורי דויטש: "סיפרתי לו הבוקר כמה אני מתגעגע אליו, יש מנעד רגשות מורכב של האובדן הפרטי והתחושה של התקרבות לסיום המלחמה"

רגע לפני כניסת חג הסוכות וערב ה-07.10 עלה הבוקר אורי דויטש, אביו של סמל רב סמל יהונתן דיוטש ז"ל למצפה שהוקם לזכרו של יהונתן לאחר הירצחו. בראיון לירין דורון ב"אולפן החג" סיפר דויטש על השיחה שקיים הבוקר עם יהונתן: "התחושה מאוד מורכבת, אני נמצא כמו בכל יום שישי וערב חג במצפה שהוקם לזכרו במקום שבו הוא הציע לאמונה את הצעת הנישואין לשבת ולדבר איתו. סיפרתי לו הבוקר כמה אני מתגעגע אליו, שוב, זה בעיקר מה שמלווה בימים המורכבים האלה. יש מנעד רגשות מאוד רחב כי יש את הכאב הפרטי של המשפחה והאובדן ומצד שני יש חג ויש הרגשה של סיום המלחמה והחזרת החטופים ושינוי גדול. ויש גם את השמחה על המקום הזה, המצפה, והפער המאוד מאוד גדול בין העם ובין הדבר הגדול שקורה לבין המשהו הפרטי שלנו הוא מאוד מורכב".

"המאבק הזה לחיות הוא מאבק יום יומי ומקבל משנה תוקף בימים של חג או שבת ומפגשים חברתיים, המאבק לשמוח זה מאבק יום יומי. אנחנו כמשפחה, מהרגע הראשון מהשעות הראשונות שקיבלנו את הידיעה הנוראית כשהילדים שלי חזרו מהצבא בחיבוק הראשוני שלי איתם אמרתי להם אנחנו נמשיך לחיות ונמשיך ביחד. אנחנו נשברים ומתפרקים אבל גם מתרוממים ובחגים התחושות יותר מורכבות וקורעות לב וזה ילווה אותנו לכל החיים".

לאחרונה חוותה המשפחה שני אירועים כואבים של השחתת שלטי הזיכרון של יהונתן, באחד המקרים נתלש השלט לזכרו והושלך לפתח בית המשפחה. בעקבות האירועים שיתף דויטש בפוסט בפייסבוק: "שלט ההנצחה של יהונתן, גיבור ישראל, קרוע וזרוק. זו הפעם השנייה בתוך שבוע שזה קורה. בפעם הראשונה חשבתי אולי זה בטעות, אולי מישהו לא שם לב. לצערי, יש אדם רע שבא בכוונה ומשחית את השלט. יהונתן אמר אחרי שנלחם בנחל עוז "עכשיו ברור לי יותר מאי פעם שעם העם הזה אי אפשר להפסיד". בתוך עם יש צדיקים ויש בינוניים ויש רשעים. אנחנו נמשיך לתלות את השלט של יהונתן ונמשיך להפיץ את אורו".

דויטש: "לנו זה קרה בהלם מוחלט, ניסיתי לומר בפעם הראשונה שזה בטעות אבל מרוב שלא רציתי להאמין שיש רוע כזה בעולם, בפעם השנייה כבר אי אפשר היה להסתתר מאחורי אופטימיות זולה. יש אנשים שאני לא יודע להבין למה ומה ההיגיון ומה המניע. במקביל הגיעו גלי תמיכה ורצון להתלות שלטים והיה כעס גדול על מי שעשה ואהבה גדולה לאנשים שנותנים את הטוב באותם זמנים".

"כשיהונתן נלחם בכפר עזה הם הגיעו לבית שתושבת המקום נתנה להם אותו לנוח והוא לא הכיר אותה כמובן והיא אירחה אותם להתקלח ולאכול. במהלך היום הוא גילה שאותה אישה איבדה בני משפחה וחברים ויש מהקיבוץ שלה חטופים וחלקם הרוגים והוא כתב לנו כמה מדהים לראות איך אישה שנמצאת במקום כל כך קשה עדיין בוחרת לפתוח את הדלת לחיילים ולתת להם עזרה. ואז הוא כתב את המשפט שהפך לסטיקר לזכרו 'עכשיו ברור לי יותר מאי פעם עם העם הזה אי אפשר להפסיד' ועם המוטו שמלווה אותנו מאז. התפקיד שלנו כחברה ישראלית זה לא למות ביחד אלא לחיות ביחד וזה האתגר הגדול שלנו בתקווה שאכן המלחמה הזאת בדרך לסיומה. מדברים הרבה על היום שאחרי בעזה יש גם את היום שאחרי של מדינת ישראל ועם ישראל ואני מקווה שנוכל כולנו להתעלות לגודל השעה ולראות איך אנחנו חיים יחד כי רב המשותף על המפריד ואנחנו משפחה".