"חייבם הפעם לסיים את העבודה"

---

יואב כהן, יו"ר מושב נטועה והאחראי על כיתת הכוננות: "אנחנו חיים בניסים. אני מקווה שהפעם יסיימו את זה לגמרי. אי אפשר ככה. זה בלתי אפשרי. אני צריך באמצע הלילה לקום להרים את הילדים שלי. ילדים בכיתה א',ג' שמפחדים מהאזעקה. אם אנחנו נכנסים לכזה אירוע וכולו המושב תחת אש- אז לסיים".

"אנחנו יושבים ממש צמוד לגבול ואנחנו רואים את האנשים שנכנסים ומרגישים את המוטיבציה. אבל גם החברה שנכנסים בפנים ורצים להילחם ולסיים את המערכה. אנחנו צריכים לחזק את המשטר הלבנוני שיצליח להחזיק את האירוע כמו שצריך , ואז לחזור אחורה".

"המדינה אמרה שלמי שאין מורחב מוגן, המדינה מוכנה לפנות אותם. מי שחזר אחרי המלחמה נשאר עכשיו כאן. אנחנו גדלנו על זה. לא צריך לברוח. הכל בסדר".

"אנחנו משתדלים לשמור על שגרה. מאוד זהירה אבל שגרה. יש לנו שטחים נצפים מלבנון אבל היום אתה רואה בשטחים הללו את צה"ל עושה עבודה".

"יש שממה בכפרים שמולנו. הכפרים העוינים עדיין הרוסים. הם התחילו לנסות לחזור אבל כשהתחילה המערכה החזירו אותם שוב אחורה".

"בתור ילד הייתי רואה את החקלאים מהצד השני של הגבול החיזבאללה הבריח את כולם. האחיזה שלו בלבנון כלכך חזקה- כמו ארגון פשע. היו אז צד"ל שלא קיימים שם. החברה היא אחרת, האוכלוסייה היא אחרת".