עשרים שנה אחרי – לזכרו של יונתן הדסי ז"ל

---

יונתן נולד ב-3.6.1985 בשעות הצהריים המוקדמות בבית החולים "העמק", בן למיר ויוסף. גדל, התחנך והתבגר בקיבוץ מרחביה. יונתן היה הבכור במשפחה ויש לו שתי אחיות, שרון ועדן. יונתן הצטיין בספורט. הוא שיחק בקבוצת הילדים של "הפועל מגדל העמק" בכדורגל, ואף התמחה בריצות ארוכות. אבל האהבה הגדולה שלו הייתה המוסיקה. כבר בגיל 10 התחיל ללמוד לנגן בגיטרה ועשה זאת במשך שש שנים. בגיל שש עשרה עבר לגיטרה חשמלית והחל לנגן מוסיקת רוק והקים הרכבים מוזיקליים להופעות בית ספריות ולמסיבות חג בקיבוץ.

בחודש נובמבר 2003 התגייס לצה"ל ליחידת מגלן. וביולי 2006, כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה, עלה יונתן עם יחידתו ללבנון. כוח מיחידת "מגלן" יצא לרכס הסמוך לכפר מרון א-ראס במטרה  לשתק את מקורות הירי לעבר אביבים וצפת. כשבוע ימים לתוך פתיחת המלחמה נתקל הכוח במחבלי חיזבאללה. בעת ההיתקלות היה הכוח בעמדת נחיתות אך הלוחמים הסתערו באומץ וניהלו קרב פנים אל פנים מול המחבלים. בעת הקרב נפגע יונתן בראשו ונפל. לחילוצו נזעק חברו הטוב, סמל-ראשון יותם גלבוע, ובמסירות נפש ניסה להצילו. בניסיון נועז זה הקריב יותם את חייו ונפל אף הוא.

סמל ראשון יונתן הדסי נפל 19.07.2006, כ"ג בתמוז תשס"ו, בן 21 בנופלו.

בקולם של הקרובים ביותר: שרון אחותו ומתי בן זוגה על יונתן הדסי ז"ל

שרון: "היינו חברים מאוד טובים כילדים, יש לי המון זיכרונות משותפים איתו. הייתה אהבה גדולה וחברות טובה. המוסיקה לקחה אותו להרבה מקומות בחיים, אני הכרתי מוסיקה בזכותו. נורא הצקנו להורים שאנחנו רוצים אח קטן, ואז יצאה אחות. ההפרש בנינו הוא שלוש שנים ועדן קטנה ממני בשמונה שנים. היא הייתה הבייבי שלנו ובקשר ביניהם היה מאוד מיוחד, קשר חצי אבהי".

"מבחינת הלימודים הוא עשה את מה שצריך כדי לסגור את כל הקצוות וכדי שיהיה בגרויות, אבל מה שהכי עניין אותו היה מגמת מוסיקה. בגיל 10 הוא התחיל ללמוד גיטרה קלאסית. קצת יותר מאוחר הוא בנה עם החבר'ה מהקיבוץ להקה קטנה אבל עוד לפני כן, יש הרבה סרטוני וידאו שרואים אותו עושה בכאילו, מנגן על מטקות הוא הכריח אותנו ואת הבני דודים לבנות לנו להקה. לכל אחד היה את הכלי נגינה שלו, שזה היה מטקות של טניס או איזה קרטון שהיו התופים, וכשסבא שלנו היה מגיע לבקר מהולנד עם מצלמת וידאו הוא דאג לצלם אותם לקליפים. מה שדחף אותו לזה זה שילוב של לאהוב את החבר'ה, תמיד הוא היה בחבורה, והמוסיקה. זה השילוב. הוא חלם להיות שחקן כדורגל במכבי חיפה. אנחנו אוהדי מכבי חיפה בבית, אבא נולד בקרית אליעזר, והוא לא התקבל לקבוצת הנוער של מכבי חיפה ואני חושבת ששם התפרק החלום הזה של הכדורגל והספורט וזה נותב למוסיקה".

"באחת השיחות האחרונות שלנו הוא אמר לי שהוא מתגעגע לגיטרה, שזה מה שקשה לו בצבא אני הרבה פעמים שואלת את עצמי אם הוא היה עוסק בזה היום. הוא היה מופיע בכל חג בבית ספר, הוא אהב את הבמה, ולהופיע, אז זה מעניין אם זה משהו שהוא היה לוקח קדימה".

נובמבר 2003 – הגיוס לצבא:

שרון: "הוא רצה להגיע לסיירת מטכ"ל, זו הייתה השאיפה, זה היה החלום. הוא הגיע לגיבוש, סיים אבל לא עבר. הוא לקח את רגע קשה והמשיך הלאה. הוא התגייס לצנחנים והגיע למגלן. זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו על קיום היחידה הזו והיה דיבור בבית שטוב שהוא הולך למגלן כי אין להם הרוגים. ביום שהוא התגייס הייתי שבר כלי. ישבתי עם חברה ונורא בכיתי, כל הזמן אמרתי לה "אם יקרה לו משהו", הפחד הזה היה בי".

שרון התגייסה מספר חודשים לאחר נפילת אחיה לאותה היחידה, מגלן, שם גם הכירה את מתי, בעלה היום, לוחם ביחידה. כשנולדה בתם הראשונה רומי, חשבו איך "יכירו" לה את דוד יונתן ואיך ישמרו על זכרונו, שם צמח הרעיון של מתי לכתוב ספר ילדים "רומי פוגשת את דוד יונתן". סיפור על דמיון געגוע ושמחה.