בן לוינסון: "השמיעו לנו רגע מהקשר שבו שומעים דיבורים ואז פתאום דממה"

ב-07.10 נפל סמל ראשון, שי לוינסון, מגבעת אבני, במהלך קרב עם מחבלים, במהלך התקרית נחטפה גופתו של לוינסון ז"ל לרצועה. במשך 107 ימים לא ידעה משפחתו מה מצבו אלא שב-21.01.24 קבע הרב הצבאי הראשי את מותו ולוינסון הוגדר חלל צה"ל שגופתו חטופה בידי ארגון טרור.

בן לוינסון, אחיו של שי: "שי סגר שבת במוצב עם הצוות שלו שכלל 2 טנקים ליד רעים ובשעה 6 וחצי הם שמעו אזעקות וקפצו לטנק שלהם ומבחינתם זה היה עוד אדום כמו בחודשיים ששי כבר עבר שם. הם נכנסו לטנק סגרו את מה שהיה צריך וחיכו להתפתחויות. תוך כדי הם התחילו לשמוע בקשר שיש חדירה של מחבלים ועוד חדירה והמפקד של שי אמר לו שיסע לעמדה שלו בצפון והוא יעבור לדרום כדי לחפות ולהגן על הגבול. בדרך לשם שי כבר הבין את גודל האירוע וגודל המשימה והעיר את הצוות שיש אירוע אמת. באותו רגע אף אחד לא הבין שזה אירוע אמת וכל גזרה חשבה שהאירוע רק בגזרה שלה. לא ידעו שהייתה מסיבה ברעים ואירועים נוספים".

"תוך כדי נסיעה הם כבר איתרו מחבלים שחדרו וחיסלו אותם והיה קרב של חצי שעה לפחות מול גל של מחבלים עד שבשלב מסוים זה היה יותר מידי והם הגיעו בכמויות ונשקים ושי החליט להסתובב ולחזור אחורה".

על האירוע שבו נפל שי סיפר: "שלושה שבועות שי נחשב נעדר, בלי סטטוס של חי או מת ואחרי שלושה שבועות השתנתה ההגדרה בצבא על פי מידע מודיעיני למוחזק בידי ארגון טרור ועדיין בלי סטטוס של חי או מת. ב-21.01.24 הודיעו לנו ששי נפל ושהוא נפל כבר ב-07.10 על פי ממצאים. אני מאמין לצבא שהוא נחטף לא בחיים. השמיעו לנו נקודה בקשר ששומעים דיבורים ואז פתאום דממה ואז המשך הדיבורים של עידו ושל אופיר התותחן שעוד היה בחיים. כנראה שאחרי הפיצוץ שירו עליהם או מטען צד שהצמידו היה כמה דקות שטנק לא זז ושי שהיה חצי גוף בחוץ יכול להיות נפל ממנו או שהצליחו למשוך אותו. גם הצבא לא יודע להגיד מה קרה שם עד הסוף".

על מבצעי החילוץ שהיו סיפר: "יש לנו קצין שמלווה אותנו ומעדכנים אותנו לפני כל מבצע כזה, אנחנו מקבלים מידע מקדים.  גם בעסקאות שהיו היינו מקבלים את השמות בלילה שלפני היינו יודעים אם כן או לא שי משוחרר".

קרא עוד:

אנחנו יודעים שבעסקות החיילים אמורים להשתחרר אחרונים, איך מתמודדים עם זה?

"זה לא פשוט, אבל אני מבין את זה".

"אני מדבר בשמי ולא בשם שאר בני המשפחה ומה שעוזר לי להתמודד זה הידיעה ששי ככל הנראה לא סבל, והרבה עשייה, לעשות דברים. הייתי באותה תקופה בצבא ויכולתי להשתחרר ולא עשיתי את זה. ההורים רצו שאני אחזור הביתה אבל סמכו עליי שאני נשאר ושזה עוזר לי, שקיעה למחשבות הייתה עושה".

שי היה גבוהה מאוד, זה בגנים שלנו, אבל יחד עם זה באה בצניעות שלא דומה למשהו שאני מכיר. הוא היה מצחיק, שטוניק והדבק של החברים שלו. לחברים שלו מאוד קשה לקבל את העובדה ששי לא חי מאשר לי, עד כדי כך הוא היה מחובר אליהם. שי שיחק כדורעף בעילבון והיה שחקן משמעותי, הוא האמין בדו קיום וכל הכפר נתן כבוד לשי וזה אומר כמה הוא היה חשוב לאנשים וכמה אנשים שלא הכירו אותו הגיעו לחלוק לו כבוד. לפעמים אני מתבאס בשביל אנשים שלא הכירו אותו מספיק".

מדברים על פעולות הנצחה או שזה עוד מוקדם ומחכים שגופתו תחזור?

"אימא שלי אמרה ביום הזיכרון שהיא לא צריכה יום ספציפי כדי לזכור את שי ומבחינתה זה עוד יום. כרגע לא עשינו משהו רשמי וזה לא עולה לדיון אצלנו כי עוד לא הייתה לוויה ואני מאמין שתהיה".