לאחר ששם קץ לחייו זומנה משפחתו של דניאל אדרי לוועדה רפואית: "הדרך המזעזעת שהוא התאבד הייתה צעקה כדי שיספיקו להתעלם מפוסט טראומטיים"

שיא הניתוק: שבועיים לאחר שדניאל אדרי שם קץ לחייו ביער ביריה קיבלה המשפחה זימון לוועדה רפואית באגף השיקום.

כזכור, דניאל אדרי בן 20 שם קץ לחייו כאשר הצית את רכבו ביער ביריה לאחר שסבל מהלם קרב בעקבות הקרבות ברצועת עזה. דניאל היה לוחם, ביקש עזרה ודרש אותה אך לא הספיק לקבל אותה. עוד קודם למלחמה איבד דניאל 2 חברים במסיבת ה'נובה' אירוע שהתפרץ ככל הנראה גם כן.

 השבוע כאמור קיבלה המשפחה זימון להגיע לוועדה רפואית שתדון במצבו. עדן אדרי, אחותו של דניאל ז"ל סיפרה לירין דורון בתוכנית "מדברים ברדיו" על התחושה הקשה בקרב המשפחה שעדיין מתקשה לעכל את האירוע: "היו שבועיים לא פשוטים בכלל, אני מרגישה שאני עדיין לא מצליחה לעכל, לא הייתי פנויה לעכל ולהיות בכאב ובאובדן עם כל הטופסולוגיה והבירוקטריה שמעסיקה אותנו. לא הייתה לנו מנוחה לעכל ולהבין שאח שלי לא נמצא יותר".

"דניאל החליט שהוא מתגייס בעקבות האירוע ב'נובה' שם הוא נחשף לזוועות ואיבד 2 חברים ובמלחמה לא חדלו מראות הזוועה וזה הפך לשריטה על שריטה בנפש העדינה שלו. היו ניסיונות לבקש עזרה אבל למרות כל הניסיונות לא היה את המענה. חשוב להבין שהוא כן התחיל את התהליך והיה מוכר אבל הקשיים והתהליך הארוך והמפרך שבן אדם במצב הנפשי שבו היה דניאל התיש את הנפש עוד יותר".

"אחד מהדברים האלה זאת התחושה שהוא כל הזמן היה צריך 'לשחק אותה' ולהקצין. הוא אמר שהוא לא רוצה לשחק את עצמו עוד יותר מסכן. הוא אמר 'אני צריך עזרה, אני גם ככה מרגיש מסכן שאני צריך לפנות לעזרה'.

מה הייתה התחושה של המשפחה כשקיבלתם את הזימון לוועדה?

"תחושות של כעס, כי עזבו שיכולתם להציל אותו אבל עכשיו אתם גם לא נותנים לנו המשפחה רגע להתאבל. נאמר לנו שאנחנו צריכים לפנות  לוועדה אחרי השבעה, רצינו לעכל ואז להתפנות לכל הנושאים האלה אבל פתאום הם אלה שמזמנים אותנו לוועדה ויותר מזה – לא מוכנים לקבל שום דיחוי. אנחנו מבולבלים, אנחנו עדיין אוספים סיפורים מאנשים וחברים שמגעים אלינו".

מה הציפיות שלכם מהדיון?

"אנחנו מצפים שיכירו בדניאל כנכה צה"ל ויתנו אחוזים הגיוניים כמו שהוא היה אמור לקבל אם הוא היה בחיים ושיכירו בו כחלל. מאז המקרה פנו אלינו הרבה פוסט טראומטיים וסיפרו שהתחושה שלהם שהם שקופים. בהכרה של המדינה יכירו בהם כלא שקופים, שיכירו בהם כגיבורים".

"האבסורד שזה קורה מחוץ לשירות כי במהלך השירות והמלחמה הם פחות חיים את האירוע, הם חיים באחדות והישרדות וכשהם יוצאים החוצה נופל באסימון של פוסט הטראומה. אחריו עוד שלושה שמו קץ לחייהם, זה משהו לא נורמלי. הדרך המזעזעת שהוא עשה את זה זאת הייתה צעקה כדי שיספיקו להתעלם מאיתנו".